פול – לינקולן ביליארד

המלה “פול” (“Pool”) פירושה – משותף. הכוונה להימור משותף. במשחקים רבים שאינם ביליארד, כמו פוקר ומשחקי ספורט, נוהגים להשתמש בהימור משותף, אבל השם דבק בביליארד כיסים. המונח “אולם פול” (“Poolroom”) פירושו כיום – מקום בו משחקים פול, אבל במאה ה- 19 אולם פול היה טרקלין הימורים עבור מרוצי סוסים. באולמות אלו הותקנו שולחנות פול כדי שהלקוחות יוכלו להעביר את הזמן הפנוי שבין המרוצים. השניים נהיו קשורים בתודעת הציבור, אבל הקשר הבלתי נעים של  “אולם פול” בא מההימורים שנערכו שם, לא מביליארד.

 פול – הסבר כללי

את משחק הפול שיחקו עם 15 כדורי מטרה, ממוספרים מ- 1 עד 15. עבור הטבעתו של כל כדור קיבל השחקן את מספר הנקודות ששווה לערך שהיה מסומן על גבי הכדור. סכומם של כל ערכי הכדורים שבמיבנה מכסימלי הינו 120, כך שהשחקן הראשון שקיבל יותר ממחצית הסכום הכולל,  61, היה המנצח. משחק זה שנקרא גם “פול-61” (“61-Pool”), היה בשימוש באליפות הפול האמריקאית הראשונה שנערכה ב- 1878 ושבה זכה “סיריל דיון” (“Cyrille Dion”) הקנדי. ב- 1888 החלו למנות את מספר הכדורים שהוטבעו על ידי שחקן ולא את ערכם המספרי, כשיפור הוגן יותר. אי לכך המשחק “14.1 פול ברצף” (“14.1 Continuous Pool”) החליף את “פול 15 כדורים” כמשחק האליפות. השחקן שהטביע את הכדור שלפני האחרון במיבנה השתמש בעזרתו של הכדור האחרון של המיבנה לצורך שבירתו של המיבנה הבא וסך הניקוד שלו נשמר “ברצף” (“Continuously”) ממיבנה אחד למשנהו.  “כדור-8” (“Eight-Ball”) הומצא מיד אחרי 1900; ואחריו ב- 1910 “פול ברצף” (“Straight Pool”). “כדור-9” (“Nine-Ball”) התפתח כנראה בסביבות 1920. למשחק “כיס-1” (“One-Pocket”) יש אבות קדמונים שהם ותיקים יותר מכל האחרים; רעיון המשחק תואר ב- 1775 וחוקים מושלמים לגירסה הבריטית הופיעו ב- 1869.

 פול – תחרויות

מ- 1878 עד 1956, התקיימו תחרויות לאליפות בפול וביליארד כמעט מדי שנה, וכן עם תחרויות אתגריות של אחד על אחד שמילאו את יתר החודשים. לעיתים, כולל במשך מלחמת האזרחים, תוצאות הביליארד קיבלו כיסוי נרחב יותר מאשר חדשות המלחמה. השחקנים היו כל כך מפורסמים עד שהוצאו חפיסות סיגריות שנשאו את תמונתם. אולם התהילה של “התאחדות הביליארד האמריקאית” (“BCA”) מכבד שחקנים רבים מתקופה זו, כולל את “יעקב שפר” האב (“Jacob Schaefer, Sr.”) ואת בנו “ג’ייק הבן” (“Jake Jr.”), “פרנק טברסקי” (“Frank Taberski”), “אלפרדו דאורו” (“Alfredo DeOro”) ו”ג’וני לייטון” (“Johnny Layton”). המחצית הראשונה של המאה ה- 20 הייתה המאה של אישים בביליארד. ב- 1906 “וילי הופה” (“Willie Hoppe”), בגיל 18, ביסס את העליונות של השחקנים האמריקאיים בהביסו את “מוריס וינו” (“Maurice Vignaux”) מצרפת במשחק “קו התחום” (“Balkline “). “קו התחום” הינו גירסה של קרמבול עם קווים מצוירים על השולחן שיוצרים מלבנים. שני כדורי המטרה ממוקמים בתוך אותו המלבן, מספר המכות האפשרי הינו מוגבל. זה עושה את המשחק לקשה הרבה יותר כי השחקן צריך לגרום לאחד הכדורים לצאת מהמלבן במטרה להחזירו לשם. כשמשחק “קו התחום” איבד את הפופולריות שלו במשך שנת 1930, “הופה” התחיל קריירה חדשה במשחק “ביליארד 3 דפנות” (“Three-Cushion Billiards “) שבו שלט עד שפרש ב- 1952. “הופה” היה אגדה אמריקאית אמיתית – נער בעל שורשים צנועים אשר כשרונו נתגלה בשלב מוקדם, אלוף עולמי בעודו נער ואציל שהחזיק תארים מקצועיים במשך של כמעט 50 שנה. אחד העתונים דיווח שתחת שליטתו הכדורים נעו “כאילו תחת כישוף קסום”, לאוהדים רבים משמעותו של ביליארד היה “הופה”.

בכל מועדון ביליארד של רשת לינקולן מתקיימים טורנירים חודשיים של משחק הפול!