עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל ב- 1948 מצאה עצמה העיר תל אביב כשאיזור שעשועים שוכן לאורך הטיילת שעל חוף ימה של העיר.
המנדט הבריטי בפלשתינה של קדם הקמת המדינה הביא לישראל את הצבא הבריטי. איזור הטיילת של תל אביב היה מלא בדוכני שעשועים דוגמאת לונה פארק שנקראו “טירים”, מסעדות ודוכני אוכל, בארים, הימורים, מועדוני לילה וכן מועדוני סנוקר.
איזור הטיילת היה מפוקפק למדי ובפתחי המועדונים הסתובבו זונות. האיזור היה בעל מוניטין שלילי וכל אם עברייה לא הייתה מרוצה במיוחד מכך שבנה הסתובב שם.
שולחנות הסנוקר הגיעו לטיילת יחד עם הצבא הבריטי, כחלק מהמערך הבידורי שהצבא הבריטי סיפק לחייליו שמעבר לים. פלשתינה של קדם המדינה, לא הייתה שונה מכל הארצות שהיו חלק מהאימפריה הבריטית ברחבי העולם. בכל המדינות האלה שהו חיילי הצבא הבריטי וקיבלו אמצעי בידור שהיו רגילים להם בבריטניה.
סנוקר היה אחד מהמשחקים האהובים על החיילים, בכל מועדון קצינים של הצבא היה מוצב שולחן סנוקר.
שולחנות הסנוקר שהובאו מאנגליה היו שולחנות סנוקר תקניים בגודל של 12 פוט, דהיינו באורך של כ- 4 מטר וברוחב של כ- 2 מטר. ואת משחק הסנוקר שיחקו על גבי השולחן עם 22 כדורים, 15 כדורים אדומים, כדור לבן ועוד 6 כדורים צבעוניים.
בעקבות חיבתם של החיילים למשחק, צצו מועדוני סנוקר של יזמים פרטיים שנועדו עבור כוחות הצבא, מועדונים אילו היוו מוקדי משיכה לחיילים הבריטים ששיחקו בהם, שתו והימרו, לפיכך לא היו מועדונים אילו מוקדים תרבותיים יוקרתיים, אלא היפוכם.
לאותם מועדונים שצצו מחוץ לבסיסי הצבא הגיעו גם בני נוער עבריים שלמדו מהבריטים את רזי המשחק והתאהבו בו. המועדונים הפרטיים שמחוץ לתחומי הצבא לא הצטיינו בעודף של מרחבים, לכן הוצבו בהם שולחנות סנוקר בגודל שונה מאילו התקניים שבמועדוני הקצינים של הצבא. אומנם נהוג היה לייצר באנגליה גם שולחנות שונים מהגודל הרשמי – 12 פוט, המפעלים ייצרו גם שולחנות בגדלים של: 10 פוט, 9 פוט ואף קטנים יותר. השולחנות שהוצבו במועדונים החדשים היו בעיקר בגודל של 9 פוט ומעטים היו גם בגודל של 10 פוט. עובדה זו איפשרה להציב בשטח המועדון מספר רב יותר של שולחנות, הן בגלל מידתם המוקטנת והן בגלל מחירם המופחת.
עקב העובדה שרוב השולחנות בהם נהגו לשחק היו בגודל קטן יותר מהגודל הרשמי, נבנו השולחנות כשהם נשענים על שש רגלי עץ במקום שמונה רגליים במקור. שונו גם מספר הכדורים בהם שיחקו, במקום לשחק עם 15 כדורים אדומים החלו לשחק רק עם 6 כדורים אדומים שהוצבו בצורת משולש, אך הפעם משולש קטן יותר.
כמו כן מחוסר אמצעים ויכולת החלו להשתמש בשולחנות מתוצרת מקומית ובהם תחליפים למרכיבי השולחן המקוריים, כמו, מישטח משיש לבן במקום הצפחה המקורית – עובדה שגרמה לשולחנות להיות בלתי מפולסים בדייקנות וחסרי תגובה גמישה ומדוייקת לתנועת הכדורים וכן לעמידות ירודה לאורך הזמן להתפוררות של השיש, גומי פשוט באיכות ירודה שפגם בדייקנות של החזרת הכדורים מהדפנות, תחליפי בדים שלא מצמר טהור ולא באריגה המתאימה וכו’. כל אלה ועוד יצרו תנאים גרועים להתפתחותו של משחק טוב ולקידומם של שחקנים ברמה נאותה.
תחילת תקופת מועדוני הסנוקר בארץ
מועדוני סנוקר רבים צצו ברחבי מדינת ישראל הצעירה. רוב המועדונים הוקמו באזורים נכשלים של הערים הגדולות ובעיירות פיתוח.
המועדונים החדשים אפופי העשן היוו מוקד למשחקים נשואי התערבויות כספיות, שתייה ומקום מפגש לאלמנטים שליליים.
בשנותיה הראשונות של המדינה שהוקמה לא הועברו שידורים של ערוצי טלביזיה זרים, הערוץ היחיד ששידר היה הערוץ הרשמי וגם זאת בשחור לבן בלבד. בעוד שברחבי העולם החלו לשדר בהרחבה משחקי סנוקר בטלביזיה, במיוחד עם תחילת עידן השידורים הצבעוניים, המשחק עם כדוריו הצבעוניים הצטלם באופן אטרקטיבי ביותר, בישראל לא נראו המשחקים על גבי המסך.
בהעדר גוף מרכזי רשמי שנותן את הטון למשחק הסנוקר ובהעדר פרסום רשמי של חוקי המשחק בשפה העברית ועקב העובדה ששיחקו את המשחק בצורה שונה מהצורה הרשמית בגלל גודל השולחנות, השתרשו שיבושים בחוקי המשחק ולמעשה נוצרו גירסאות שונות למשחק בכל מקום בו שיחקו אותו ודומה היה הדבר למשחקי השכונה שהיו שונים מעיר לעיר ומשכונה לשכונה.
אחת מהעדויות של אותה תקופה נוצרה בצורת סרט הקאלט האהוב “חגיגה בסנוקר” אשר עלילתו מתרחשת במועדון מפוקפק מהסוג שתואר והמשתתפים מייצגים את הטיפוסים שנהגו לפקוד את אותם המועדונים, גם עלילתו של הסרט עוסקת בהימורים סביב משחק הסנוקר.
במשך של כ- 35 שנים נמשך מצב זה עם נסיונות מספר ליצר שולחנות סנוקר כחיקוי לאורגינלים, נסיונות כושלים למדי עם תוצאות עלובות. ה”הישג” הגדול של נסיונות כושלים אלה היה חשיפתם של השחקנים לשולחנות ירודים ופיתוח של הרגלי משחק ירודים כמו מכות חזקות יתר על המידה בכדור הלבן, בגלל מישטח השולחן שלא היה מפולס והתנגדותו לכדור שלא הייתה נכונה והצריכה מכות חזקות מהרצוי שנועדו לחפות על מגרעות השולחן.
במספר בתים אמידים במיוחד היו מוצבים שולחנות אמיתיים אשר יובאו במיוחד מאנגליה אך במועדונים הציבוריים המצב היה כפי שתואר קודם.
סנוקר בישראל – המהפך הגדול!
מצב זה נמשך עד שנת 1987, כ- 37 שנה. עד המהפך הגדול שהתחולל לאחר הקמתו של לינקולן תל אביב ברחוב לינקולן. “מועדון לינקולן” הענק והיוקרתי עם 30 שולחנות (ביום הקמתו של לינקולן תל אביב היו רק 30 שולחנות) משחק בעיצוב מדהים שלא נראה כדוגמאתו עד אז. במסגרת המועדון ובחסותה של התאחדות הביליארד התקיימו טורנירים ותחרויות במקום ואף אליפויות הארץ הרשמיות.
לאור הצלחתו של מועדון הביליארד לינקולן התל אביבי, שהפך למוקד בילוי מרכזי בעיר נפתחו מועדונים נוספים ברשת לינקולן ומספרם הגיע ל- 5 בשנת 2011 כשהם פזורים בערים ברחבי הארץ כמו: ירושלים, חולון, רעננה וראשון לציון. יזמים נוספים הלכו בעקבות רשת לינקולן ופתחו גם הם מועדונים משודרגים ומספר המועדונים המריא למספר עשרות ברחבי הארץ.
החל עידן חדש בישראל: העידן החדש של הביליארד בישראל.